עגלת הקניות שלך ריקה

לא מאמין לפתק שלה

מילים טובות- מגבירות רצון טוב. ומילים שליליות יוצרות את ההפך. כך שאם את רוצה שבעלך יתאמץ בשבילך- תכתבי לו מכתב חדש. ואם אתה רוצה שאשתך תאמין לאהבתך, תארגן מחדש את המינונים.

מאת: אודליה מימון

סיפר בחור צעיר, נשוי שנתיים, שבמשך 3 חודשים הוא נשא עמו פתק מרגש שכתבה לו אשתו. בפתק תיארה האישה את אהבתה הגדולה כלפיו, את הערכתה וכו'. הבחור, שכל כך התרגש לקרוא הדברים, החליט להכניס הפתק לארנק, ולקרוא בו לעיתים קרובות.
 
"אבל השבוע זרקתי אותו לפח". הוא ציין בטון מיואש. "מדוע?" שאלתי אותו בפליאה. והוא ענה בביטחון כאוב: "הבנתי שזה לא אמיתי. מה שהיא כתבה, לא באמת נכון". ושוב שאלתי: "איך הגעת למסקנה?" והוא הוסיף בקולו המיואש: "כל כך הרבה טענות וביקורות יש לה כלפי, כך שהיא כבר לא אוהבת אותי. אולי רק כשהתחתנו".
 
ואני מכירה את האישה ויודעת שהיא אוהבת אותו. מאוד. היא רק שוכחת להגיד לו את זה. ולצערנו, אפילו הפתק הכי מרגש בעולם, לא יחזיק מעמד אל מול שגרה של ביקורת.

ביקורת במהותה מחברת את האדם למה שחסר. וכאשר באופן יומיומי, אנו מדגישים את החסר, (בין אם זה לעצמנו, ואם זה כלפי בן/בת הזוג), אנו מחזקים את תחושת הדחיה, ואף בונים מסיכות והסתרים לאהבה.
 
דוד המלך כתב בתהילים: "האמנתי כי אדבר". הדיבור מחזק את האמונה בתוכן המילים שנאמרות. כך שהביקורת משפיעה גם על הדובר, בכך שהיא מגבירה בתוכו את האמון בתכונות השליליות ובחסרונות שיש בבן הזוג. בהמשך לכך, אנו יודעים כי מחשבה משפיע על הרגשה. וממילא ככל שהמחשבה שלנו שלילית על בן הזוג, הרגשות כלפיו נהיים שלילים יותר.
 
ובכל זאת, מה תעשה אישה או איש, אשר באמת מרגישים כי ישנם דברים מסוימים שמפריעים להם בבן או בת הזוג? פשוט לשתוק? להתעלם? ובעצם, איזו מין זוגיות זו שלא מבטאים את מה שמפריע? או שאולי זו הזוגיות האידיאלית?
 
אין ספק שזוגיות שמתעלמת ממה שקשה, מפריע או פוגע, עלולה להגיע למצב של ריחוק או אדישות. הכל נצבר בלב, אין אפשרות לשחרר ולשתף, וממילא נוצרים משקעים אחד כלפי השני. אז מה הפתרון?
 
מינונים
 
כל אדם ממוצע, מוכן לקבל ביקורת. יתרה מכך, כל בן או בת זוג היה אפילו שמח לעשות מאמץ ולהשתדל לשמח את שותפו. אלא שהנפש של האדם זקוקה לאיזונים. אדם לא מסוגל לשמוע ביקורת כל הזמן. אי אפשר. גם האדם הכי צדיק ונעלה, היה מתקשה אל מול מציאות שכזו. כך שאם אנו רוצים שבן או בת הזוג שלנו, יאמינו לאהבתנו,  ואף יקשיבו לביקורת שלנו, אנו מוכרחים ליצור איזון.
 
אלא שבמקרה הזה אין מדובר על 50-50, אלא לפחות על 20-80.  80% מילים טובות, הערכה, כבוד והבעת רגשות חיובים. ו20% ביקורת והערות. במינון שכזה גדלים הסיכויים כי בן הזוג יצליח להקשיב למילים, ואולי אף יהיה בו הכוחות להשתדל וליישם את בקשתינו.
 
יתרה מכך, במצב שכזה, הביקורת לא תתפרש כחוסר אהבה, אלא כפערים נורמליים שקיימים בתוך מערכת זוגית.
 
לסיכום נזכיר לעצמנו, שמילים טובות- מגבירות רצון טוב. ומילים שליליות יוצרות את ההפך. כך שאם את רוצה שבעלך יתאמץ בשבילך- תכתבי לו מכתב חדש (אבל לא בחצי שנה, פעם ביום!). ואם אתה רוצה שאשתך תאמין לאהבתך, תארגן מחדש את המינונים.

שתף לחברים

שתף