עגלת הקניות שלך ריקה

מנפילה ליצירה!

נשיא ארה"ב בזמן הביקור שלו בארץ, נכנס לרכב המשוריין וחושב לעצמו, כבר כמה וכמה שנים טובות שלא נהגתי בעצמי ברכב...

לא הגיע הזמן?

הוא פונה לנהג שלו, "תן לי קצת לנהוג..."

הם מחליטים כדי ששומרי הראש לא יעלו על זה, הם ישתחלו בתנועה, ויברחו מהשיירה הנשיאותית.

ואכן בתעלול מחוכם של הנהג, הנשיא והנהג מצליחים לברוח מהשומרים, והנשיא שלנו מתיישב מסביב להגה, מתלהב כולו...

הוא מתחיל לנהוג, נרגש כל כך, שהוא לוחץ בכח על הגז...

מגיעים למאה, מתלהב עוד יותר, 120, 140, כשהם טסים על 160 אורות מהבהבים מאחורה, וניידת של משטרת התנועה בעקבותיהם...

אין להם ברירה והם נעצרים.

יורד השוטר מסתכל לבפנים, רואה את הנשיא, ולא מאמין...

הוא מתקשר נרגש כולו למפקד שלו, "לא תאמין את מי עצרתי עכשיו?!"

"את מי עצרת, את ראש העיר?"

"הרבה יותר מזה!"

"חבר כנסת?"

"הרבה יותר!"

"שר חשוב בממשלה?"

"עוד יותר!"

"את ראש הממשלה בעצמו?"

"עוד יותר חשוב!"

"מי כבר יכול להיות יותר חושב מראש הממשלה? את נשיא ארה"ב עצרת?"

"לא, אישיות חשובה יותר!"

"עכשיו אתה ממש מרגיז אותי. מי כבר יכול להיות יותר חשוב מהנשיא?"

עונה לו השוטר, "את מי עצרתי אני לא בדיוק יודע, אבל מה שאני כן יודע, זה, שנשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו הוא הנהג שלו..."

- - - -

דבר דומה קורה בפרשת השבוע. המצרים מחפשים דרך להתחיל לשעבד את עם ישראל. עלה להם רעיון:

מלך מצרים בעצמו, 'הנשיא', לוקח סל ומגרפה, יורד לשדה, ומתחיל לגרוף קש וללבון לבנים. ככה מסופר במדרש.

כשמגיעים השוטרים המצריים ומבקשים מעם ישראל להתחיל לעבוד, הם מגיבים, ראיתם פעם יהודי עובד בעבודה שחורה? עבודה כזו לא לרמה שלנו... אבל כשהם רואים את מלך מצרים בעצמו עובד, כולם בעקבותיו לקחו את המגרפות והתחילו לגרוף קש כדי ללבון לבנים...

ככה התחיל השעבוד.

גם התורה מתמקדת בלבנים: "וימררו את חייהם בעבודה קשה – בחומר ובלבנים, ובכל עבודה בשדה".

מה כל כך מיוחד בלבנים לעומת שאר עבודות הפרך שבני ישראל נאלצו לעבוד במצרים?

ההבדל בין אבן ללבנה, שאבנים הם יצירה משמים. אנחנו לוקחים אותם, מסתתים אותם, ומציבים בקיר. אבל זו עדיין אותה אבן, שהקב"ה ברא.

לעומת זאת לבנה, היא יצירה חדשה. אנחנו לוקחים קש, חימר, מערבבים יחד עם מים, מעצבים ושורפים בתנור, וכך נוצרת יצירה חדשה – ה'לבנה'.

- - - -

האדם נמצא בעולם הזה כדי לבנות בית, "לעשות לו ית' דירה בתחתונים". הוא לוקח את 'האבנים', את העולם איך שהקב"ה ברא אותו, ומעלה אותו לקדושה. כשאני לוקח את העור, מכין ממנו תפילין, ומניח אותם, אני מעלה את העור לקדושה.

אבל ישנה דרגה גבוהה יותר, לעשות 'לבנה' יצירה חדשה. לקחת את החושך, ואת החושך להפוך לאור. ליצור אור חדש, מחושך. זוהי המעלה הגדולה של הלבנה.

מה המסר שאנחנו צריכים ללמוד, למה באמת התורה נתנה כל כך הרבה תשומת לב ללבנה?

כי זוהי המטרה העיקרית. ניתן לבנות את הבניין מאבנים. אבל כשבונים את הבניין מלבנים היא הרבה יותר נעלית.

- - - -

גם האדם בחיים הפרטיים שלו. לפעמים הוא נמצא בעתות משבר, בחושך.

החכמה היא, לקחת את החושך ולהפוך אותו לאור.

לקחת את המצב הקשה, לא להסתפק בלצאת מהמצב הקשה, אלא להפוך את המצב הקשה, לנקודת מוצא, לזינוק קדימה ולהשתפרות.

למשל, לפעמים אדם יכול להיות מפוטר מהעבודה. חושך, משבר.

הוא יכול לצאת מזה, ולמצוא עבודה חדשה. אבל כנגד, הוא יכול לנצל את ההזדמנות שנכפתה אליו ולעצור לרגע ולחשוב. איזה עבודה אני אוהב? מה אני רוצה לעשות בחיים? ובעקבות זאת לחפש עבודה שהוא באמת אוהב ושתיתן לו סיפוק. ואז כשהוא ימצא, עצם הפיטורים הובילו אותו לשיפור חייו ולהתקדמות.

שבת שלום ומבורך

שתף לחברים

שתף